שיעור 13
התפתחות האינטרנט
איך הכל התחיל?
הסטוריה של האינטרנט:
http://edutube-hit.telem-hit.net/user/activity.aspx?e=8458&id=12045
שלושת דורות האינטרנט:
בקיצור:
ווב 1.0 (1990-2000 ) – עידן ההוטמייל ובריטניקה, שמאופיין בקריאה סטטית בלבד. 45 מיליון משתמשים ב-1996.
ווב 2.0 (2002 ואילך) – יצירה ושיתוף של תכנים הנוצרים בעיקר על ידי הגולשים עצמם. המהפכה היא בעיקרה סוציולוגית ולא רק טכנולוגית. מצרכן/גולש פסיבי ליצרן מידע. למעלה ממיליארד משתמשים ב-2006. אנשים תורמים ומשתפים מידע באמצעות בלוגים ובאמצעות כלים כמו : פליקר,יוטיוב, וויקיפדיה דלישס ועוד. הקו שמפריד בין הצרכן לבין יוצר המידע הולך ומיטשטש.
ווב 3.0 או הווב הסמנטי – זהו הדור השלישי של האינטרנט ומהווה הרחבה של הווב הקיים.
כאן מיוחסת משמעות מוגדרת היטב למידע, לשם הגברת שיתוף הפעולה בין מחשבים ואנשים. זו תשתית חדשה המבוססת על XML והמאפשרת למכשירי ווב להבין אותנו ולא רק לקרוא אותנו, כפי שהיה בדור הראשון של האינטרנט, כאשר הHTML איפשר רק לקרוא ולא להבין. האינטרנט כולו יוכל להבין את צורכי המשתמש באופן יותר אינטיליגנטי, ויותר אינטואיטיבי. מילת המפתח היא: "פרסונליזציה".
הסבר מפורט:
אחרי עשור מהפכת הפי.סי 1980-1990 שהונהגה על ידי ג'ובס וגייטס ואחרי עשור מהפכת האינטרנט 1990-2000 שהונהגה על ידי טים ברנרס-לי ומרק אנדריסן, אנו בראשיתו של עשור מהפכני אף יותר. המהפכה הסמנטית. מהפכה זו פירושה:
1. יכולת של מכשירים (מחשב, סלולר, מיקרוגל, טלוויזיה) להבין מכשירים אחרים באמצעות האינטרנט.
2. יכולת של בני אדם להשתמש ביותר ידידותיות במכשירים אחרים באינטרנט.
מהפכה זו מבוססת על 3 טכנולוגיות סמנטיות:
1. הווב הסמנטי. טים ברנרס-לי בשנים 1999-2002 פיתח ווב שנותן למשתמש מנוע חיפוש מדויק לחלוטין.
2. מנועים נוספים למנוע חיפוש כמו מנוע תיקצור טקסטים, מנוע היסקים, מנוע החלטות ועוד.
3. אפשרות להעביר למכונות את הפעילות המשעממת שאנו נאלצים לעשות (תורים בקופת חולים, חשבונות לעירייה) ולהותיר לנו פנאי לעבודות הלא-שגרתיות. מהפכה זו מתחילה בהחלפת שפת הHTML בשפת הXML שמאפשרת לכל אובייקט באינטרנט להיות מקוטלג ומתויג במדויק.
שירותי ווב Web Services
זוהי מערכת ההפעלה של הרשת. עד היום הייתה לנו מערכת הפעלה למחשב המקומי שלנו שבעיקר סיפקה לנו:
א. ממשק אדם-מכונה.
ב. סיפקה מערכת מתאמת בין החלקים השונים של המחשב (דיסק קשיח-מעבד-מסך, למשל).
שירותי ווב הם מערכת הפעלה שמאפשרת לאדם ממשק ידידותי אדם-רשת (כולל כל הטרמינלים וכל הקווים שלה שיכולים להגיע למאות או למיליונים) וגם מערכת מתאמת אוטומטית בין חלקי ה- WWC שהוא מחשב-על וירטואלי או מחשב-על מבוזר, World Wide Computer. יש הרואים בשירותי הווב את המעבר של האינטרנט מ"מכונה אישית או משפחתית" (כפי שהיו המכונות בראשית המהפכה התעשייתית ב-1780), ל"פס יצור ענקי גלובלי" (כפי שהתחיל להיות בראשית המאה ה-20 בפס הייצור של פורד, ראה סרטו של צ' צ'פלין "זמנים מודרניים").
מחשב-על וירטואלי
אם שירותי ווב הם מערכת ההפעלה של מחשב-העל המבוזר WWC, הרי שאדם יחידי או ארגון יחיד יכולים לרתום לרשותם (לסירוגין, כמובן) "מחשב-על בריבוע" שהפוטנציאל שלו הוא 150 מיליון מכשירי התקשורת הדיגיטליים המקושרים כיום בעולם. מהפכה זו בחומרה מבוססת על מגמה היסטורית מדויקת שלפיה, חוק מור שחזה בהצלחה את הכפלת כושר המעבד כל שנתיים, מנוצח בראשית המאה ה-21 על ידי שני חוקים אודות הכפלת יכולת ההעברה של הסיבים האופטיים כל 4 חודשים (חוק גילדר) ויכולת עוצמת הרשת הגדלה חזקתית לעומת מספר המשתמשים שגדל חשבונית (חוק מטקלף). לכן יותר משתלם לקשר מחשבים מאשר להגדיל את יכולת העיבוד שלהם כיחידים.
מהווב הישן לווב הסמנטי: בראוזר סמנטי, פורטל סמנטי ומנוע סמנטי
הווב הישן, כאמור, נוצר על ידי ברנרס-לי בשנים 1989-1992. הוא קישר בין משאבים שהיו קיימים כבר קודם בצורה יחסית מבודדת. הוא היה מעין רשת כבישים שחיברה בין בתים, קניונים, בתי ספר ותחנות דלק שהיו קיימות עוד לפני כבישי הווב. אולם עד 1993 נעו בכבישים אלה בעיקר אנשי צבא ואקדמיה על גבי רכבות מסורבלות. לרוב האנשים, הווב לא היה רלבנטי. עד שב-1993, הופיע צעיר בן 20 בשם אנדריסן שפיתח את הדפדפן. הדפדפן היה מעין מכונית פרטית לכל אדם. השילוב של רשת כבישים ומכונית פרטית או ווב ודפדפן החל תהליך עצום של פריחה בעיקר בשנים 1993-2000. בתקופה זו גדל מספר משתמשי האינטרנט מפחות מ-10מיליון ליותר מ400 מיליון.
הווב הסמנטי ושלושת הכלים הנ"ל הנגזרים ממנו (בראוזר, פורטל ומנוע) מבוססים על השפה שמחליפה את הHTML של הווב המציג. השפה החדשה היא XML שמאפשרת לקטלג ולתייג כל אובייקט בעולם, בשפה שמובנת למחשבים (ולא רק קריאה למחשבים כמו שהייתה הHTML).
1. ווב 1.0: השנים 1990-2000
לפני למעלה מעשר שנים, בשנים 1990-1992, טים ברנרס לי המציא את הווב. כשלוש שנים לאחר מכן אנדריסן המציא את הדפדפן שהיה הטריגר שהדליק את מהפכת האינטרנט בעולם. במקור הדפדפן נקרא "מוזאיק" שהפך אחר כך ל"נטסקייפ נביגטור" ששוכפל אחר כך ל"מיקרוסופט אקספלורר".
הווב הוא אמצעי לקישור מהיר וידידותי בין "איי מידע" שנבנו בארגונים שונים בעשור שנות ה80 עם הופעת המחשב האישי והרשתות המקומיות. הווב הוא מעין כביש משוכלל שמחבר יישובים שכבר היו קיימים בהם כבישים פנימיים. אולם הכביש המשוכלל לא הספיק לפריצת מהפכת האינטרנט. גם אם היו כבישים, לא היו עדיין מכוניות פרטיות שיסיעו אותנו בכבישים אלה. לכן רק "טיולים מאורגנים" למעטים באקדמיה ובצבא התאפשרו בווב. הדפדפן שהומצא על ידי אנדריסן ב-1993 הוא "המכונית הפרטית" שאפשרה לכל אחד בעשור האחרון לעלות על אוטוסטרדת המידע המרכזית שהיא האינטרנט. כשרשת האינטרנט הפכה מדיום לצריכה המונית הופיעו השירותים שכולם מדברים עליהם כיום: אי.ביזנס, אי.קומרס, אי.לרנינג ועוד.
2. ווב 2.0: משנת 2002 ואילך
טים ברנרס לי מנסה לעשות זאת שוב. הפעם הוא מנסה לבנות סוג חדש של תחבורה. אלא שהפעם ברנרס לי רוצה לבנות מערכת כבישים הרבה יותר חכמה. ברנרס לי רוצה לבנות ווב משוכלל שהוא קורא לו ווב סמנטי. השאלות שפרויקט כזה מעלה הן: מהו הווב הסמנטי? האם כבר עובדים על פיתוח של דפדפן סמנטי? מהם היישומים של הווב הסמנטי ושל הדפדפן הסמנטי.
רשת האינטרנט כיום היא עדיין בשלב הפרימיטיבי שלה. היא מעין "רשת כבישים" שמחברת בין "בניינים" שונים בעיר. אמנם לכל בניין יש כתובת, אבל כשכבר מגיעים לבניין אין בפתח שלו שום שלטים שלפיהם נוכל לדעת מי הם הדיירים הגרים בבניין או מי הן החברות שמשרדיהן שוכנים בבניין. אם מישהו מאתנו מחפש את משפחת כהן וישאל מישהו ברחוב, או לשכת מודיעין עירונית, הוא יקבל תשובה אבסורדית: כל משפחות כהן שגרות בעיר או ברחוב מסוים, אך לא יוכלו לומר לו במדויק את מספר הבית שבו גרה המשפחה שהוא מחפש.
השוואה בין ווב 2 לווב 3:
הווב של היום נועד לאפשר למשתמשים בו להציג מידע ולכן הוא נקרא ווב היצגי. הווב החדש לעומת זאת נועד לייצג מידע כך שבכל "כניסה לבניין ברחוב" תהיה רשימה של כל הדיירים לפי מספר הדירה ושם המשפחה.
הווב של היום מבוסס על שפת HTML – HyperText Markup Language , ואילו הווב החדש מבוסס על שפת .XML eXtensible Markup Language שפת הווב החדש היא הרבה יותר גמישה והיא מהווה סטנדרט אחיד לבניית מערכות סימון שונות למטרות שונות: לקטלוג ספרים בספריות, לקטלוג תמונות במוזיאונים, לקטלוג דירות בעיר וכו'.
כתוצאה מהאחידות והקטלוג המדויקים, תהיינה לנו תוצאות חיפוש הרבה יותר מדויקות. יותר מכך, גם מכונות יוכלו לחפש אוטומטית בווב. למשל המקרר בבית יוכל לחפש את הירקות הכי טריים מבין כמה סופרמרקטים ולהזמין אותם אוטומטית.
אם מכונות יוכלו לבצע חיפוש מדויק, קל וחומר בני אדם שיש להם (בדרך כלל) יותר אינטואיציה ויותר אינטליגנציה. "עקרון אי הוודאות של האינטרנט" אומר שככל שיש לנו יותר קטלוג ודיוק, אנו צריכים פחות אינטואיציה ואינטליגנציה, וההיפך מכך.
הרבה יותר מכך, אם בנוסף לקטלוג נבנה גם מפות של הקטלוגים, נוכל לגלות באמצעותן קשרים שלא היו מתגלים ללא המיפוי וללא הקטלוג. זהו היסוד של הווב היצירתי !
בווב החדש יהיו לנו לא רק מנועי חיפוש אלא גם המנועים הבאים:
א. מנוע היסקים.
ב. מנוע קבלת החלטות.
ג. מנוע תחושות שמרגיש את השינויים בסביבה ויחד עם מנועי ההיסק וקבלת ההחלטות יכול לפעול בהתאם.
למשל, אם חברה שהיא ספקית של ציוד משרדי כמו Staples.com מכניסה חיישן שלה דרך הווב למדפסות של בנק שהוא הלקוח שלה, היא יכולה לחוש באופן רציף את התרוקנות הדיו ולפתור את הבעיה בזמן אמת. אם סוחר בניירות ערך יכול לחוש את "יבולי ניירות הערך" דרך כלים כמו של SmartMoney.com, הוא יכול לקבל החלטות בזמן אמת.
ד. מנוע יצירתיות. מנוע שכזה יערוך סריקות במפות מושגיות כמו של TheBrain.com ויגלה קשרים חדשים. כבר כיום קיימים מנועי DM – Data Mining שסורקים בסיסי נתונים של לקוחות כדי לגלות מתאמים שיש להם משמעות להגדלת מכירות. כמו למשל כשהתברר שלקוחות מסוג גברים שקונים טיטולים בשעות הלילה קונים בדרך כלל גם בירה. אינטואיטיבית ובמבט ראשון לא נראה שיש קשר בין התופעות. אולם משנתגלתה התופעה באמצעות מנועי כריית נתונים, יש בה היגיון שכן הורה גבר שצריך להישאר ער בלילה כדי להאכיל את התינוק מהבקבוק ולחתל אותו אוהב גם ללגום בירה.
בראוזר (דפדפן) סמנטי
אבל הווב החדש לא יחולל מהפכה כל עוד שלא יתלווה אליו סוג חדש של דפדפן. לא מדבר בדפדפן מסוג נטסקייפ נביגטור 6 או 7 ולא מסוג אקספלורר 6 או 7. אלא בדור חדש לחלוטין של דפדפן שיביא את העוצמות הנ"ל של הווב הסמנטי, לידי הצרכן ההמוני. מה יכולים להיות המאפיינים של הדפדפן הסמנטי? מה יהיו היישומים שלו? נסתפק ביישומים: לווב 2.0.
לבראוזר 2.0 יש יישומים בתחומי האי.ביזנס, האי.לרנינג, אי.עיתונות ואי.בידור.
דוגמות ליישומי הבראוזר הסמנטי
אי.ביזנס: כלי P2P קולבורטיביים (peer to peer) מהסוג של Groove.net מאפשרים לנו לחוש בני אדם באמצעות סינרגיה של מגוון כלים, כמו צ'ט, שרטוט משותף, גלישה משותפת ועוד. זאת בנוסף ליכולות שפורטו קודם לחוש את שוק המניות או את הדיו שבמדפסות.
אי.לרנינג: באי.בוק של מיקרוסופט או של אדובי, יש יישום שנקרא רידר שאמור להקל על הקריאה בספר האלקטרוני ולהעשיר את חווית הקריאה. במבט נוסף מתברר שברידר יש יותר מאשר יישום של קריאה. ברידר גם יישום של למידה, שאותו החלו לפתח סטרטאפים כמוRovia.com , Questia.com ועוד. יישום למידה זה בא לידי ביטוי בכך שהוא מאפשר קריאה פעילה של תוכן: סימון, מירקור, הערות, תיוג, מיפוי מושגי ועוד. זה היה קיים עוד בווב 1.0. אך בווב 2.0, הקריאה הפעילה יוצרת:
א. "ספר לימוד גלובאלי" או WWTextbook – World Wide Textbook . התיוגים מאפשרים סטנדרטים מסוג LRN וIMS, שהם מעין פרוטוקול קריאה אוניברסלי.
ב. "מורה וירטואלי גלובאלי". כמו שמנוע החיפוש בווב 1.0 היה ספרן וירטואלי גלובאלי, כך בווב 2.0 המיפוי המושגי בפרט והקריאה הפעילה בכלל מאפשרים לנו להעביר בינינו תחושות, לקבל הנחייה ממורה וירטואלי, ואפילו לעזור לנו לחשוב יצירתית באמצעות המפות המושגיות הנ"ל.